בעבודה החלטתי להשתמש באתרים לפי הערכתם והסיומות שלהם. כשאספתי מידע ווידאתי מאיזה אתר אני לוקחת ומי האנשים שעומדים מאחוריו במטרה לדעת אם האתר אמין או לא. הקושי שהיה לי הוא לדעת מי הכותב של המאמר מפני שלפעמים זה חסום, קושי זה התבטא בעיקר באתרים שהיו בשפות שונות כי יותר מסובך לקחת מידע מאתרים אלו.
השתמשתי ברוב הכתבות שהבאתי ממקורות אינטרנטיים ומהידע הגלוי שלי.
את מקורות המידע בהם השתמשתי בחרתי כמו שאמרתי קודם לפי הערכתם ולפי סיומם, עשיתי זאת כדי לקבל מידע אמין. דוגמא שעל פיה פעלתי לפי סיומת האתר: https://milog.co.il/%D7%91%D7%95%D7%A8%D7%A7%D7%99%D7%A0%D7%99
סיומת האתר היא co.il כלומר זה אתר של אנשים אשר יכולים לנהל אותו ולכתוב שם מה שהם חושבים לנכון לכתוב ולא בהכרח המידע הזה יהיה נכון ואמין. בשל כך הייתי צריכה לחפש אתרים נוספים ולראות שאם גם שם יש מידע דומה כמו באתר הראשון המידע שאספתי באמת נכון.
באתרים אינטרנטיים שונים היה לי קשה לקבוע האם האתר אמין משום שבכמה אתרים לפעמים הכותבים של המאמר לא היו עוסקים בנושא שלי אבל בכל זאת כותבים עליו לכן לא ידעתי אם המידע שאקבל מהם הוא אמין, לכן, לקחתי את המידע שאספתי משם והשוויתי עם אתרים אחרים ואם המידע הכתוב היה זהה, המידע שאספתי באמת אמין.
העבודה הוסיפה לי ידע תיאורטי בנושא הבורקיני.
לפני העבודה לא ידעתי שהמדינות אשר נשים מסתובבות עם בורקיני הן כלל לא מדינות מוסלמיות אלא מדינות באירופה כמו צרפת.
בנוסף האיסור על הבורקיני ערער בי מחשבה שלמה באמת אסור להן להתלבש איך שהן רוצות הרי יש לכל אדם חופש ביטוי משל עצמו.
הופתעתי לגלות שהמעצבת היא אוסטרלית ממוצא לבנוני ולא מוסלמית כצפוי להיות.
אסטרטגיות החשיבה שפיתחתי במהלך העבודה מתבטאות במידע שאספתי לאורך כל העבודה בכך שערכתי אותו כדי לדעת אם האתר אמין או לא, כלומר הבנתי שאסור להסתמך על מידע לפני שבודקים תחילה את אמינותו מה שלא ידעתי לפני כן כלל. דוגמא מכך היא שהבורקיני נפוץ יותר בצרפת ולא במדינות מוסלמיות לכן הסקתי מכך שלא כל מי שלובשת את הבורקיני היא בהכרח מוסלמית אלא רוצה להגן על גופה, או בשל צניעות.