על סמך הנתונים שאספתי, הסקתי שהביקיני הוא חלק חוף המלתחה הבסיסי לכל
אישה, ונוכחותה נמצאת בכל מקום היום שזה קשה לחשוב כי לפני 70
שנים, בשנת 1946 הומצא לראשונה הדבר.
הבורקיני הגיע לאוויר העולם בשנת 2004, סוג של בגד ים לנשים, המכסה את כל
הגוף פרט לפנים, אהדה זנטי, המעצבת המוסלמית בין המשפיעים בעולם המוסלמי
שפירטתי נולדה בשנת 1967 המוכרת בשל המצאת הבורקיני.
הופתעתי לדעת שהבורקיני מתפתח לא רק במדינות מוסלמיות אלא במדינות ודתות שונות בעולם.
אפשר לראות שהחוק לגבי הבורקיני הוא איסור לבישתו במקומות רבים משום שזוהי הפרה חמורה של זכויות אדם בסיסיות, כמו "חופש הדת והחופש האישי". דוגמא שהופתעתי לגלות על איסור בורקיני - בצרפת, וזאת בעקבות גל הטרור שהיכה את צרפת, הוכרז באחת עשרה ערים בדרום-מזרח המדינה איסור על לבישת בגד ים מדגם בורקיני, בטענה שהוא פוגע בחילוניות הצרפתית ונשים שהתעלמו מהאיסור התבקשו לעזוב את החופים.
ביתרונותיו של הבורקיני גיליתי שזה מוצר יחסית זול וגם מגן מפני פגיעות מסוכנות מהשמש לכן נשים שהן גם לא מוסלמיות רוכשות בורקיני בשביל הגנת הגוף. בנוסף, נשים רבות מוצאות בעיצוב טוויסט שיקי, לעומת זאת, החיסרון הבולט של הבורקיני הוא שאישה לבושה בבורקיני המוסלמים מזהים אותה מיד.
האיסור השנוי במחלוקת סוקר בכלי התקשורת ברחבי העולם והוביל להדים שיצרו
תופעה מעניינת: עלייה במכירות, ובמיוחד ביבשת אוסטרליה הרחוקה - ולא ממש
מטעמי דת או צניעות.
אפשר לראות שהבורקיני מתפתח גם ברשתות החברתיות. המעצבת מפרסמת
את עיצוביה ומפעילים דרכה גם מכירה של המוצר.
אפשר להבין מכך שבעזרת הרשתות החברתיות מכירת הבורקיני פתוחה לקהל יעד
רחב יותר, לא כל מי שלובש את הבורקיני הוא מוסלמי.
לפי דעתי, נראה כי יותר ויותר נשים משתמשות בבורקיני מטעמי נוחות והגנה מפני השמש והאיסור במדינות שאוסרות שימוש בו לא במקום, אם לאישה נוח לא לחשוף את גופה לא צריך לכפות עליה להוריד אותו רק בגלל שהיא נתפסת כשמרנית וכפוגעת בחילוניות.
בסיום עבודתי נתקלתי בכמה קשיים כמו מציאת אתרים אמינים הקשורים לנושא, השתמשתי בתרגום הממוכן של אותם האתרים ועלו מספר בעיות תחביריות ולשוניות שהתקשיתי להבין את המושגים הכתובים. קושי נוסף שעלה הוא לאחר קריאת מאמרים באתרים שונים, להגיע למסקנה מהמידע הרב שאספתי, ולהסיק את המידע שחזר על עצמו בכל הכתבות, כך הבנתי שזהו המידע הכי אמין שאמצא.